<h1>סמ"ג עשין סימן רל"ה</h1>
<h2>דף טו.</h2>
מצות עשה שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרש' שנ' (ויקרא י"ג מ"ד—מ"ו) איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו, והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. תניא בת"כ (פי"ב ופירוש רש"י עה"ת) איש אין לי אלא איש מניין לרבות את האשה ואת הקטן ת"ל צרוע בין איש בין אשה בין קטן אם כן למה נאמר איש לעניין שלמטן האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת, ואין לי אלא נתקים למשפט הכתוב בפרשה מניין לרבות שאר המנוגעים ת"ל טמא יטמאנו לרבות את כולם ועל כולם הוא אומר בגדיו יהיו פרומים פירוש קרועים וראשו יהיה פרוע, פירוש מגודל שער. והצרוע אשר בו וגומר ואפילו [הוא] כהן גדול (תו"כ שם) פורע ופורם, שעשה דוחה [את] לא תעשה (ע"פ רמב"ם טומאת צרעת פ"י ה"ו). ועל שפם יעטה תניא בת"כ (שם) חופה ראשו כאבל. ובמסכת מועד קטן (ט"ו א' ע"ש בתד"ה שיהו) מפרש שאסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנאמר ועל שפם יעטה שיהו שפתיו דבוקות אבל קורא ושונה ודורש, ואסור לספר ולכבס כל ימי חלוטו והרי הוא מותר ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה (ע"פ רמב"ם שם). וטמא טמא יקרא אומר פרוש, מניין לרבות שאר הטמאין המטמאין את האדם שחייבין להודיע לכל שהן טמאין כדי שיפרשו מהם ת"ל וטמא טמא יקרא (ע"פ לשון הרמב"ם שם ה"ח) כך שנינו בת"כ (שם).
